<h1>ראב"ן — קידושין</h1>
<h2>דף מט.</h2>
כל מצוה המוטל על האב לעשות לבנו האנשים חייבין כגון למולו ולפדותו אם הוא בכור וללמדו תורה ולהשיאו אשה וללמדו אומנות ולהשיטו בנהר והאם פטורה. הוא לפדות ובנו לפדות וליכא אלא ה' סלעים הוא קודם לבנו דמצוה דגופו עדיף. היה לו ה' בכורות מה' נשים חייב לפדות את כולן, וכיצד פודה נותן לו טלית או חפץ אחר אם אין ה' סלעים, מברך אקב"ו על פדיון הבן ומברך שהחיינו [פסחים קכ"א:], ונותן לכהן את החפץ ואומר חפץ זה בה' סלעים לפדיון בני, ואם לא אמר בחמש סלעים אינו פדוי. הוא ללמוד תורה ובנו ללמוד ואין לו יציאה אלא [על] אחד (ו)אם בנו זריז וממולא מאביו הבן קודם ואם האב זריז וממולא מהבן האב קודם. ללמוד תורה ולישא אשה נושא אשה ואח"כ ילמוד תורה. בן עשרים ולא נשא אשה כל ימיו בהירהור עבירה. אמר רב הונא האי דעדיפנא מחבראי דנסיבי בשיתסר ואילמלא נסיבי בארבסר הוה אמינא (ב)גירא בעיניה דשטן.
<h2>דף נ:</h2>
[קידושין ב' ע"א] האשה ניקנית לבעל בשלשה מיני קידושין בקידושי כסף או בקידושי שטר או בקידושי ביאה. אם היא קטנה וקידשה אביה, הוא (וקיבל) [מקבל] קידושיה כסף או שטר או מסרה לקידושי ביאה, ואם אמר לה אביה קבל קידושיך וקיבלה מקודשת ואינה יכולה למאן, ויוצאה בגט ובין היא ובין אביה מקבלין גיטה אם יודעת לשמור את גיטה ואם אינה יודעת אביה ולא היא. ואם היא יתומה וקידשה אמה או אחיה יוצאה במיאון, וכן אם קידשה עצמה. ואם הלך אביה למדינת הים וקידשה את עצמה בלא דעת אביה (או קדש עצמ') או אחיה ובא האב וערער יוצאה בלא גט, ואם (ניתרצתה) [ניתרצה] והקידושין בעין חלו והוי קידושין וצריכה גט ואינה יוצאה במיאון ואם אין הקידושין בעין אינה צריכה גט. ואם היא נערה אביה מקבל קידושיה והן של אביה, ובוגרת היא ולא אביה וקידושיה לעצמה, ואם אמר לה לקבל וקיבלה מקודשת, אבל בלא דעת אביה אינה מקודשת כרבי יוחנן דאמר בפרק שני [מ"ג:] אבל בקידושין דברי הכל אביה ולא היא. וכיצד בכסף נתן לה כסף או שוה כסף (ופירי) [ופרוטי] ופרוטה אע"פ שהיא נחשת כדאמר[ינן כתובות ק"י:] פריטי דכספא לא עבדי אינשי מיהו שוה כסף הוא שהרי הוא [אחד] מח' באיסור האיטלקי ולהכי מתקדשת בפרוטה דשוה כסף ככסף, ואמר הרי את מקודשת לי או שאמר מאורסת לי או שאמר הרי את לי לאנתו הרי זו מקודשת, ואם אביה מקבל קידושיה כגון שהיא קטנה או נערה אומר הרי בתך מקודשת לי או מאורסת לי. ומה שתיקנו האחרת כדת משה וישראל, משום דאמרי' בעלמא כל דמקדש אדעתא דרבנן (מקודשת) [מקדש] ואפקעינהו רבנן לקידושין שאם יצאה (כדת) [מדת] משה וישראל במעשה הקידושין שיפקיעו הקידושין ולא יחולו כי האי מעשה דנרש ביבמות בפרק ב"ש [ק"י.] דאותביה אבי כורסיה ואתא אינש אחרינא חטפה מיניה וקידשה והפקיעו חכמים קידושי שני. אבל היא שנתנה [ה':] כסף לו ואמרה הריני מקודשת לך אינה מקודשת, ואם אדם חשוב הוא בההיא הנאה דמקבל מינה מתנה גמרה ואקניא נפשה. נתן הוא לה כסף ואמרה היא הריני מקודשת לך ספק קידושין וצריכה גט, וכגון שלא היה מדבר עמה בעיסקי קדושיה. אבל אמר לה התקדשי לי ונאותה ונתן לה ואמרה היא מקודשת גמורה, דאפילו שתקה הויא מקודשת דקיימל"ן כר' יוסי דתניא היה מדבר עמה על עיסקי קידושין ונתן לה ולא פירש הרי את מקודשת לי בזה אלא שתק ר' יוסי אומר דיו והוא שעוסקין באותו ענין של קידושין כשנתן לה [שלא] הפסיק בדברים אחרים בינתים. והוא הדין במקח וממכר היה מדבר על עסק מכירת קרקעות ונתרצה ונתן לו ולא פירש המוכר למימר שדי (מוכר) [מכור] לך קנה.
